בתחילת שנות ה-90, נוספו עוד כמה הישגים לקריירה הארוכה של הזמרת והשחקנית האמריקנית Cher.
לקראת סוף 1990 היא הוציאה את 'The Shoop Shoop Song', הסינגל מתוך פסקול הסרט 'בתולות הים' שבו גם כיכבה שהפך ללהיט הגדול ביותר באירופה. באפריל 1991, כשהיתה בת 45, היא קבעה עם השיר הזה שיא חדש כשהפכה לזמרת המבוגרת ביותר שכובשת את פסגת המצעד הבריטי.
היא מן הסתם לא ידעה באותה תקופה שכמה חודשים קודם החלה כתיבתו של שיר בשם 'Believe' שיהפוך לאחד הלהיטים הגדולים של שנות ה-90 ושאיתו היא תשבור בעתיד את השיא של עצמה ותקבע עוד שיאים נוספים.
הכל התחיל ערב אחד ב-1990 בדירה קטנה במחוז סאסקס שבדרום מזרח לונדון. Brian Higgins שהיה אז בן 23 חזר לביתו אחרי עוד יום עבודה כאיש מכירות של חברה למוצרי נייר והיה גם מוזיקאי וקלידן של להקות שונות.
Higgins נכנס לחדר השינה שלו, ישב מול הקלידים וניסה ללמד את עצמו איך לכתוב שיר. ואז זה קרה: "המילים והמנגינה פשוט זרמו ביחד בו זמנית", סיפר מאוחר יותר. זו היתה הגרסה הראשונה של 'Believe'.
מאז בחר Higgins להתמקד בעסקי המוזיקה והחל לכתוב, להפיק ולהכין רמיקסים עבור אמנים שונים. לכל מי שהכיר הוא השמיע את הדמו של 'Believe'. כולם אהבו את הפזמון אך הגיבו בצרה שלילית לבתים.
הוא המשיך להקליט גרסאות דמו וצירף אליו כותבים נוספים בעזרתם ניסה לשנות את השיר אך דבר לא עזר. ב-1997 Higgins הקים צוות של כותבים ומפיקים בשם Xenomania והמשיך גם יחד איתם לנסות ולשפר את 'Believe'.
באותה שנה היה Higgins שותף לכתיבה והפקה של 'Girl' – אלבומה השלישי של Dannii Minogue והיה אחראי בין היתר גם ללהיט 'All I Wanna Do' שהביא את Minogue, לראשונה בקריירה שלה, אל הטופ 5 במצעד הבריטי.
Higgins הציע גם את 'Believe' גם לזמרת האוסטרלית ונתקל בסירוב, אך העבודה איתה וההצלחה של 'All I Wanna Do' היו נקודת מפתח בדרך של 'Believe' לפיסגה כשלתמונה נכנס Rob Dickins שהיה אז יו"ר החטיבה הבריטית של חברת התקליטים Warner Music בה היתה חתומה Cher.
Dickins היה זה ששיכנע באותם ימים את Cher לשנות סגנון לקראת אלבומה החדש. הוא חשב שאחרי האכזבה היחסית מאלבומה הקודם 'It's a Man's World' מ-1995 שהכיל ברובו בלדות רוק, יהיה נכון ש-Cher תפנה לקהלים חדשים כמו אנשי המועדונים וקהילת הגייז והציע לה לעשות אלבום דאנס.
Cher לא אהבה את הרעיון וטענה ש"דאנס הוא סגנון ללא שירים אמיתיים". Dickins היה נחוש בדעתו להוכיח לה את ההפך והחל לחפש שירים לאלבום.
באחד הימים של קיץ 1997 הגיע Brian Higgins לפגישה במשרדי חברת Warner Music בלונדון בענין האלבום של Dannii Minogue. הוא היה אמור לשוחח עם אחד המנהלים אך נאלץ להמתין במסדרון מכיוון שאותו מנהל היה עסוק בשיחת טלפון ארוכה. באותו זמן יצא Rob Dickins ממשרדו ופגש את Higgins במסדרון. הם החלו לשוחח על האלבום של Minogue ומשם השיחה עברה לאלבום העתידי של Cher.
"ביקשתי שישלח לי מספר שירים. אחרי שלושה ימים הגיעה אלי קלטת עם 16 שירים והתשיעי היה 'Believe'", סיפר Dickins ל-New York Times. מה שהיה בקלטת הכיל למעשה רק את הפזמון. Dickins אהב את המלודיה ואת המילים שחשב שיתאימו ל-Cher וביקש מ-Higgins שיסיים את תהליך הכתיבה. התוצאה הגיעה אליו אחרי שבוע והוא לא היה מרוצה. גם הוא אהב את הפזמון אבל חשב ששאר השיר נשמע לא טוב והדמו נשאר על המדף במשרדי Warner Music.
לאחר מספר חודשים הגיע השיר לידיהם צוות ההפקה Metro שפעל באולפני Dreamhouse בעיר קינגסטון שבדרום מזרח אנגליה. בראש הצוות עמדו המפיקים Mark Taylor ו-Brian Rawling שהיו ביחסים טובים עם Dickins בזכות עבודתם הקודמת עם Dannii Minogue ו-Gina G. הם כתבו ל-Cher שיר אחר בשם 'Dov'é L'Amore' ו-Dickins הרגיש שכדאי לתת להם הזדמנות לראות מה הם יכולים לעשות עם 'Believe'.
למשימה גוייסו גם צמד הכותבים Steve Torch ו-Paul Barry ויחד עם Taylor ו-Rawling החלו להוסיף ולשנות את השיר כדי להגיע לתוצאה שכולם יהיו שבעי רצון ממנה. זה היה ממש לא פשוט.
השיר הוקלט שוב ושוב והתהליך כולו היה מלווה בבעיות ומחלוקות בין צוות ההפקה ל-Dickins ול-Cher.
"בהתחלה השיר היה נשמע לי נורא", סיפרה Cher ל-Guardian. "רבתי עם Mark בתדירות גבוהה. הוא כל הזמן אמר לי 'תשירי את זה יותר טוב' ואני עניתי 'זה הכי טוב שאני יכולה, אם אתה רוצה יותר טוב, תמצא מישהי אחרת'".
גם Dickins היה מאוכזב מהתוצאה וכשהיה נראה שהעבודה הסתיימה ואפילו הבתים נראו סוף סוף מושלמים הוא עדיין הרגיש שמשהו בשיר "חסר חיים". כאן הגיעה התפנית שהוסיפה ל-'Believe' את האפקט שכל כך מזוהה איתו.
בוקר אחד צפתה Cher בטלוויזיה הבריטית וראתה שם את הזמר Andrew Roachford מופיע כשהוא משתמש ב-Vocoder ששינה את קולו וגרם לו להישמע מכני ולא אנושי. היא אהבה את מה ששמעה ורכשה את האלבום של Roachford אותו הביאה איתה לאולפן ההקלטות, והציעה לצוות שעבד איתה לנסות לעשות משהו דומה גם עם 'Believe'.
באותם ימים ממש הגיעה לידיו של Mark Taylor עותק של תוכנת ה-Auto-Tune שיצאה לשוק באביב 1997. התוכנה משמשת ככלי לתיקון צלילים והתאמתם לגובה המבוקש וכוללת 10 מהירויות אותן ניתן לכוון בהתאם לקצב השיר.
מפתח התוכנה, Andy Hildebrand, כלל בתוכנה אפשרות נוספת – "אפס" שהיתה מהירה באופן קיצוני וגרמה לצליל להישמע לא אנושי. הוא עשה זאת סתם מתוך ההנאה שהרגיש כששמע את התוצאה אבל לא חשב שאפשרות זו תהיה שימושית לאנשי המקצוע.
Taylor "שיחק" עם התוכנה וגילה את אפשרות ה"אפס". זה התאים בדיוק לבקשה של Cher שאהבה מאוד את התוצאה. הוא שלח את הגרסה הסופית לחברת התקליטים שם פחות אהבו ודרשו להוציא את האפקט ה"רובוטי" מהשיר אבל התגובה של Cher: "החלק הזה ישונה על גופתי המתה" היתה חד משמעית וסיימה את הדיון בנושא.
לגרסה הסופית בסינגל היו קרדיטים רבים: לא פחות מ-6 כותבים: Brian Higgins וחבריו Matt Gray, Stuart McLennen ו-Tim Powell שעבדו איתו במשך השנים בהם ניסה לשפר את השיר, ובנוסף Steve Torch ו-Paul Barry מ-Metro.
Taylor ושותפו Rawling היו המפיקים ו-Dickins שעזב באותם ימים תפקידו ב-Warner Music קיבל קרדיט כמפיק בפועל.
היו גם כאלה שנשארו בלי קרדיט: Cher עצמה שטענה שכתבה את המילים לבית השני ו-Mark Scott – שותפו של Higgins בתחילת הדרך שאף הגיש ב-1999 תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים לאחר שלא קיבל קרדיט בסינגל
הסינגל יצא ב-19.10.1998 והגיע למקום הראשון ביותר מ-20 מדינות. ההצלחה שלו סימנה את נקודת ההתחלה לשימוש הנפוץ (יש שיאמרו נפוץ מדי) ב-Auto-Tune בשירים רבים עד היום.
בבריטניה נכנס 'Believe' אל המקום הראשון במצעד, שהה שם 7 שבועות ומכר עד היום יותר מ-1.8 מיליון עותקים – שיא כל הזמנים למכירות עותקים פיזיים של זמרת סולו.
בנוסף, שברה Cher את השיא שקבעה בתחילת העשור. הפעם היא היתה בת 52 ו-6 חודשים כשכבשה את פסגת המצעד וכמו כן קבעה שיא של זמן שעבר מאז הפעם הראשונה שבה הגיעה למקום הראשון בבריטניה – 33 שנים. מאוחר יותר היא הפכה Cher גם לזמרת המבוגרת ביותר שמגיעה למקום הראשון בארה"ב וזכתה עם השיר בפרסים שונים.
בספטמבר 2018 החלה Cher את סיבוב ההופעות Here We Go Again. את 'Believe' היא שומרת באופן קבוע להדרן.