הקהל שנכח בבית האופרה של מנצ'סטר בהשקת המחזמר "The Band", לא יכול היה לצפות לסיום מוצלח יותר של הערב.
זה קרה בסוף ספטמבר 2017. אל הבמה עלו חברי Take That הנוכחיים – Gary Barlow, Howard Donald ו-Mark Owen שיחד עם Robbie Williams שותפים להפקת המחזמר, שכולל את שירי ההרכב ושמביא את סיפורן של חבורת בנות שמעריצות להקת בנים ב-1992 ובמה שקורה להן אחרי 25 שנה.
השיר שאיתו הופיעו השלושה בערב הנוסטלגי היה Relight My Fire אותו ביצעו לראשונה ב-1993 יחד עם הזמרת הסקוטית Lulu. לאחר כשתיים וחצי דקות עלתה Lulu, בת ה-68, עצמה אל הבמה כדי לבצע את חלקה בשיר והקהל לא הסתיר את שמחתו והתרגשותו מהאיחוד המפתיע.
הסיפור של שיתוף הפעולה המצליח התחיל בחודש אוגוסט 1993 בזמן ש-Take That עמדו לסיים את הקלטת אלבומם השני.
חודשיים קודם לכן חזרו חברי ההרכב ממקסיקו ומאז הספיקו להמשיך להופיע ברחבי בריטניה, לזכות בפרס "מפתח הכסף" בקטגוריה לאמנים חדשים, להשיק ספר ולכבוש סוף סוף את פסגת המצעד הבריטי עם הסינגל Pray שנכנס ישירות אל המקום הראשון. כעת עמד בפניהם אתגר חדש. רק פעם אחת לפני כן בהיסטוריה של המצעד הבריטי נכנסו 2 סינגלים רצופים של אותו אמן ישירות אל הפסגה. זה קרה 20 שנה קודם לכן להרכב Slade ו-Take That רצו מאוד להשוות את השיא הזה. כאמור, הקלטת האלבום כבר עמדה בפני סיום חוץ מקטע אחד והוא היה זה שבעזרתו חשב Nigel Martin-Smith, האמרגן והאיש שהקים את ההרכב, לשחזר את ההישג המדובר.
אחד השירים האהובים על Martin-Smith היה Relight My Fire של Dan Hartman (שהלך לעולמו ב-1994, עקב סיבוכים של מחלת האיידס) – להיט דיסקו מ-1979 שכבש את פסגת מצעד הדאנס בארה"ב אך לא זכה להצלחה דומה בבריטניה שבה היה אמנם פופולרי במועדוני הגייז (במיוחד במועדון ה-Heaven הלונדוני), אבל לא נכנס למצעד.
הרעיון של Martin-Smith היה לחדש את השיר תוך כדי שמירה על רוח הדיסקו של המקור ולתת ל-Robbie Williams להיות הזמר המוביל. לצורך העניין גייס Nick Raymonde, מנהל מחלקה בלייבל RCA, האיש שהחתים את Take That ושעבד איתם באופן צמוד, את צמד התקליטנים והמפיקים Andrew Livingstone ו-Joey Negro שכבר היו מוכרים בסצינת הדאנס בבריטניה אך מיעטו לעבוד עם אמני מיינסטרים.
הם התחילו לעבוד עם Robbie Williams אך נתקלו בבעיה. זה פשוט לא הלך כפי שרצו וגם לאחר 2 לילות של נסיונות לא הצליח Williams להגיע אל התוצאה הרצויה בעיני המפיקים ואנשי הלייבל. בלילה השלישי הגיע אל אולפן ההקלטות Gary Barlow לאחר שקיבל שיחת טלפון מהמפיקים. הוא עשה זאת ללא ידיעתם של Williams או של יתר חברי ההרכב והקליט את מה שהפכה להיות בסופו של דבר הגרסה שיצאה בסינגל.
זו היתה נחמה מסוימת עבור Barlow שראה כבר בדמיונו איך שמו מופיע על עטיפת האלבום ככותב הבלעדי של השירים. החידוש, שהגיע פתאום, הרס לו את החלום. כעת הוא זכה בפיצוי.
בשנת 2014 סיפר Barlow בראיון ל-BBC שהוא מתחרט על הדרך שבה פעל מאחורי גבם של חבריו ושהדבר רודף אותו עד היום. בביוגרפיה של Barlow נכתב שהאירוע נחשב לנקודת מפתח ביחסים בין Williams לבין יתר חברי ההרכב.
בחזרה ל-1993. אחרי שהיו מרוצים מהביצוע של Barlow החליטו בלייבל לחפש זמרת שתבצע את החלק בשיר שהיה שייך במקור ל-Loleatta Holloway האמריקנית. Nick Raymonde ואנשי RCA חשבו שהבחירה הנכונה תהיה דיוות דיסקו שחורה והעלו את שמה של Kym Mazelle אבל ל-Nigel Martin-Smith היתה תוכנית אחרת.
אחת הזמרות האהובות עליו היתה Lulu שביצעה קאמבק באותה שנה. היא נכנסה לראשונה למצעד הבריטי ב-1964 עם החידוש שלה ל-Shout של ה-Isley Brothers, זכתה בתחרות האירוויזיון של 1969 עם השיר Boom Bang-a-Bang והוציאה מספר אלבומים. בתחילת 1993 היא חזרה למצעד עם הסינגל Independence שהיה הראשון שלה מאז 1986 – מה שעורר את תשומת ליבו של Martin-Smith שיצר קשר עם אנשי הלייבל שלה.
Lulu, שהיתה אז בת 44, היתה מופתעת מהפניה ולא הבינה מה לה וללהקת בנים צעירים."זה היה רעיון מוזר. לא ידעתי מה לעשות. עבדתי קשה וקיבלתי קרדיט גדול על Independence. לא ידעתי אם החיבור ל-Take That יגרום לי נזק או תועלת", היא סיפרה. לאחר ששמעה כמה התעקש עליה Martin-Smith ועל כך שגם חברי ההרכב רוצים לשתף איתה פעולה, היא הסכימה.
לאחר זמן לא רב היא הגיעה לאולפן Primrose Hill שבצפון לונדון והקליטה את חלקה בשיר. החיבור היה מוצלח מהצפוי. "כולם היו מרוצים מהתוצאה, אבל רק כששמעתי את המיקס הסופי הבנתי מדוע המפיקים כל כך התרגשו. הרגשתי צעירה שוב", סיפרה Lulu.
עבור Martin-Smith זו היתה תחושת ניצחון כפי שסיפר: "אחרי שעה של הקלטות התקשרו אלי מהלייבל ואמרו לי 'צדקת, היא עושה עבודה נהדרת וזה הולך להיות מצוין'".
בסוף אוגוסט צולם הקליפ של השיר במועדון ה-Ministry of Sound שבלונדון ולאחר כחודש יצא הסינגל. Take That עשו זאת שוב – כבשו את הפסגה, שבה שהו שבועיים, והשוו שיא הכניסות הרצופות למקום הראשון אותו שברו מאוחר יותר עם הסינגלים Babe ו-Everything Changes. זה היה גם קידום מושלם לאלבום Everything Changes שיצא באוקטובר והגיע למקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי. Relight My Fire הצליח גם בישראל שבה כבש את פסגת המצעד הלועזי השבועי של רשת ג' והגיע למקום ה-12 במצעד השנתי של 1993.
החיבור בין Lulu ו-Take That המשיך גם במסע ההופעות Everything Changes. הזמרת הסקוטית התחברה במיוחד ל-Jason Orange שהגדיר את היחסים ביניהם כ"כמיוחדים" וסיפר שהרגיש מאוד קרוב אליה. גם Lulu סיפרה על כך שאהבה לעבוד עם Orange והחמיאה לאנרגיות ולמראה החיצוני שלו. עד כמה הלכו השניים רחוק במסגרת אותם יחסים מיוחדים? התשובה על השאלה הזו נותרה מעורפלת. Orange נוהג לענות עליה תשובות מתחמקות ו-Lulu אמרה על כך בסרט דוקומנטרי ששודר ברשת ITV בשנת 2005: "אני לא עונה על שאלות כאלה וזו זכותי".
רק ימים יגידו האם אי פעם יתרחש איחוד מלא בו יחברו שוב Orange ו-Lulu לביצוע של Relight My Fire. מה שבטוח הוא שהסינגל, שנמכר עד היום בכ-360,000 עותקים בבריטניה, הפך לאחד המזוהים עם Take That עד היום, כפי שסיפר התקליטן והמפיק הנודע Dimitri from Paris בראיון ל-Guardian באוגוסט 2017: "כשאני בבריטניה ורוצה 'להציל' את רחבת הריקודים אני מנגן את Relight My Fire בביצוע Dan Hartman. הבריטים מתלהבים מכיוון שהם בטוחים שמדובר בחידוש ל-Take That".